ניהול סיכונים בתיקי השקעות
ניהול סיכונים, הוא ללא ספק הרכיב החשוב ביותר בכל שיטת מסחר. בעוד בחירת מניות היא חשובה, ניהול סיכונים הוא מפתח לאריכות ימים בשוק.
בהינתן ששאר המשתנים שווים, סוחר עם בחירת מניות לא טובה, אבל עם ניהול סיכונים תקין, יצליח יותר מסוחר עם בחירת מניות טובה, אבל עם ניהול סיכונים לקוי.
מאמר זה ייתן לכם 3 דרכים מלהפוך לסוחרים הקטנים והלא מנוסים ששוק ההון מנער.
חשוב בנוסף, שתבינו מהם 5 הפרמטרים החשובים בשוק ההון ואיזה פרמטר חשוב אנחנו כסוחרים עצמאים בד"כ שוכחים לבדוק ואיך נוכל למצוא הזדמנויות לתיק ההשקעות שלנו.
סטופלוסים הם המפתח בתהליך הזה. הם כמו תשלומי ביטוח, שאנחנו שונאים לשלם עד שמשהו קורה ואנחנו שמחים שיש לנו כיסוי ביטוחי. אבל רק "להכניס" סטופלוס זה לא מספיק. סוחרים גם זקוקים לאסטרטגיה יציבה של שמירת הסיכון בגבולות הנדרש, תוך כדי הקטנת השימוש שלא לצורך של יציאה בסטופלוס.
מדריך לשימוש נכון בסטופלוס (Stoploss) ב – שוק ההון לצורך ניהול סיכונים
מה זה סטופלוס? ואיך הוא קשור לניהול סיכונים
סטופלוס היא פקודה פתוחה לצאת מפוזיציה אם המחיר של המניה מגיע לרמה מסויימת. סטופלוסים יכולים להתעדכן אוטומטית כאשר השוק עולה או יורד (מונח מקצועי: טרילינג סטופ) או שהם יכולים להתבצע רק בהינתן ותנאי אחר מתקיים שבו יש פקודת יציעה בשער קבוע (מונח מקצועי: סטופ לימיט).
לא משנה איך נשתמש בהם, סטופלוסים הם אחת מהטכניקות הנפוצות ביותר שיש בשוק לניהול סיכונים.
הקטנת הסיכון וניהול הסיכונים באמצעות השימוש בסטופ לוס
ניהול סיכונים דורש קביעת סטופלוסים בהתאם לשיטה. ללא חוקים ששולטים בתחומי הסיכון, אתה תהיה חשוף להטיות שיגרמו לך לטעויות היות ושיטה חייבת להיות עם חוקים מוגדרים מראש אחרת זאת לא שיטה..
ברגע שנקבע הסיכון ומחיר הכניסה, הסוחר חייב לחשב האם המרחק מהסטופלוס הגיוני. בנוסף, האם הוא יכול להרשות לעצמו את ההפסד הפוטנציאלי בהתבסס על שווי החשבון שלו?
הסיכון צריך להיות מחושב מראש לפני הכניסה לטרייד ולא להשתנות לאחר הכניסה. סוחרים גם צריכים חוקים קשיחים על מנת לשמור את הסיכון של כל טרייד מתחת לסכום שנקבע מראש (זה מתבטא כאחוז משווי התיק).
המטרה: לשמור את הסיכון קטן ועקבי. זה גם מספק ויזאוליות לגבי מה יגרום לירידה משמעותית בשווי החשבון.
סטופלוסים וגדלים של פוזיציות
הסטנדרט הנפוץ ביותר בתעשיה כיום, הוא סיכון של לא יותר מ-1% מהתיק בכל עסקה. אם סוחר מוצא שהסיכון שלו בפוזיציה מסויימת גדול מדי על בסיס שווי התיק שלו, הוא צריך להימנע מהעסקה או להקטין את כמות המניות.
להלן דוגמא של איך לקבוע את גודל הפוזיציה לעיסקה על ידי שימוש בחוק ה 1 אחוז:
- גודל הפוזיציה=(שווי החשבון כפול אחוז הסיכון) חלקי (מחיר הכניסה פחות מחיר הסטופ)
- דוגמא מספרית:
- שווי חשבון-$100000
- אחוז סיכון- 1%
- מחיר כניסה -$56
- מחיר סטופ- $49
- =גודל פוזיציה($100,000 * 0.01) / ($56 – $49)
- =גודל פוזיציה1,000 / 7
- 142 מניות =גודל פוזיציה
- זה מספר המניות המקסימלי לעיסקה הזאת.
סוחרים חייבים שתהינה להם את הנקודות האלה. בעיקר מאחר וזה פעמים רבותיכול להיות מפתה לחרוג מהשיטה כדי לקחת עסקה שנראית מבטיחה במיוחד, על כן, חשוב לחשוב לטווח ארוך ולא לחרוג מהשיטה.
קניה של כמות גדולה מדי של מניות עם סטופלוס במחיר מסויים היא מתכון לאסון. זה יכול גם לעשות נזק משמעותי לחשבון, אפילו אם רק עסקאות בודדות לא מצליחות כמתוכנן.
יותר מזה, פוזיציות גדולות מדי יכולות לגרום לפגיעה רגשית שעלולה לפגוע בקבלת ההחלטות ושיקול הדעת.
ללא קשר לאם השיטה היא כמותית או מונעת על ידי שיקול דעת, חשוב שיהיו חוקים שיגדירו את הסכום שאותו מסכנים בכל עסקה.
כלים להגדרת סטופ לוס לניהול הסיכונים
סוחרים יכולים לקבוע מחירי סטופלוסים באמצעות טכניקות שונות. לדוגמא, נקודות קריטיות על גרף המחירים, ממוצעים נעים או אינדיקטורים של תנודתיות כמו Average True Range (ATR).
עדיין, זיכרו שהשוק תמיד מנסה "לעבוד" על ההמונים ו"לנער" את הקטנים והלא מנוסים. לעיתים קרובות מניה תרד מתחת למחיר של סטופ צפוי ותבהיל אותנו לפני שתחזור חזרה לכיוון הטרנד. סוחרים יכולים להיערך לזה בכמה דרכים שונות:
- רווחו קצת את הסטופ בכך שתרחיקו אותו מעט מהנקודות הצפויות שבהן השוק ינסה "לנער" אתכם, גם אם זה אומר שתאלצו לקחת פוזיציה מעט קטנה יותר.
- חכו לסגירה מתחת לרמת מחירים מסויימת, מה שייתן לכם יותר ביטחון מסתם כמה עסקאות בודדות מתחת לאותו מחיר, שיכולות להטעות לגבי הכיוון האמיתי.
- השתמשו במקום מפגש של כמה אינדיקטורים בו זמנית שמתחברים לנקודת סטופ אחת משותפת וחזקה. לדוגמא, סוחר שמחפש פולבקים (סגנון שבו מחכים לתיקון נגד המגמה כדי לחבור למגמה הראשית) ורוצה לקנות מניה, יחכה שהמניה תרד ותתקן לאזור הפריצה הקודם, שכרגע נמצא בו גם ממוצע נע חשוב, על מנת להיכנס לעיסקה ובכך למקם את הסטופ שלו מתחת למחיר המפגש החשוב הזה ובכך להטות את הסיכויים לטובתו.
בנוסף, זיכרו את השפעות מסגרות הזמן על הסובלנות לסיכון. סוחר יומי המשתמש בגרף עם נרות של שעה על מנת לקבוע מחירי כניסה ויציאה מעסקה, צריך להיות עם סטופים קצרים יותר מסוחר שמחזיק פוזיציות ארוכות טווח ומסתכל על נרות של שבועיים. המפתח הוא למצוא אזור מחירים במסגרת הזמן שבה אתה מסתכל, שבו לא סביר שהמחיר יגיע ולמקם שם את הסטופ כך שרק אם הרמה הזאת מגיעה, אתה תצא מהעסקה.
לסיכום, רוב הסוחרים לא משקיעים מספיק מחשבה במיקום הסטופלוסים. על ידי חשיבה על מעבר מהתנודות היום יומיות והתחשבות בגודל הפוזיציה, ניתן לעשות צעדים גדולים לקראת הצלחה ארוכת טווח.
