המניות היפניות נמצאות בצמיחה ויש כמה סיבות טובות לשקול להצטרף ולעלות לסיפון: רפורמות תאגידיות שיכולות להעלות את הרווחים והערכות השווי, תמונת המאקרו של יפן נראית חיובית יותר ויותר, ויש גם זרימת כסף שיכולה לתת דחיפה נוספת

השקעות הגדולות של וורן באפט, בארץ השמש העולה, יפן, לא נשארות מאחורי הקלעים יותר מידי זמן, המשקיעים עוקבים אחריו דיי מקרוב. אז מתברר שלברקשייר האת'ווי יש עכשיו חשיפה ליפן יותר מאשר לכל מדינה (מלבד ארה"ב). ההשקעה שלו מבוססת על הציפייה שהמניות היפניות אולי סוף סוף עומדות להיכנס לפרק חדש שעוזר להניע את שוק המניות של טוקיו ולכן תופס את עיני המשקיעים. לא סתם שוק המניות היפני זינק לשיאים שלא נראו מאז יולי 1990. ויתכן שזה רק ההתחלה בארץ השמש העולה.

יש כמה 3 סיבות לאהוב מניות יפניות עכשיו:

יפן שיפרה ומשפרת את הסביבה ארגונית והדבר עשוי להעלות את הרווחים והערכות השווי

במשך שנים, חברות יפניות לא היו בין המגניבות: תשואות עלובות על ההון, חלוקת מזומנים קמצנית לבעלי המניות, וקצב השינוי שלהם היה איטי כמו צב.

באופן לא מפתיע, זה גורם לחברות היפניות להיסחר בהנחה גדולה ביחס להיסטוריית הערכות השווי שלהן וגם בהשוואה לחברות הדומות להן בארה"ב. למעשה, כחצי מהמניות היפניות נסחרות כיום נמוך מהערך שלהן. ייתכן שכל זה עומד להשתנות. ההימור הגדול של באפט על כלכלת יפן (השלישית בגודלה בעולם) מראה שייתכן שיש בהן משהו גדול יותר ממה שנראה במבט ראשון, כלומר, לא רק שהחברות היפניות זולות, רבות מהן גם איכותיות. ובזכות כמה רפורמות גורפות מצד הממשל, שמעודדות אסטרטגיות ידידותיות לבעלי המניות, ייתכן שערכן יכול לעלות וזה מה שכנראה גם וורן באפט רואה.

למעשה, הבורסה של טוקיו הבטיחה לאחרונה "לשפר את הערך התאגידי של כל חברה רשומה", ומאיימת בעונשים לחברות הנסחרות מתחת לשווי הספרים שלהן ומעודדת את מי שמעלה את השווי התאגיד שלהן. כלומר, יש הרגשה של עידן חדש ליפן מבחינה ארגונית. זו אחת הסיבות לכך שהמניות היפניות עולות למעלה (טיקר: TOPIX).

3 סיבות לאהוב מניות יפניות עכשיו

• יפן שיפרה ומשפרת את הסביבה ארגונית והדבר עשוי להעלות את הרווחים והערכות השווי
• תמונת המאקרו של יפן הופכת לחיובית יותר
• יתכן וכסף גדול עומד לזרום לארץ השמש העולה, יפן

תמונת המאקרו של יפן הופכת לחיובית יותר

במשך רבע מאה, יפן הייתה לכודה בספירלה דפלציונית, כשהאינפלציה החמה ביותר שלה הגיעה רק ל-1%, וגם זה נמשך רק זמן קצר. ירידת המחירים אכלה את הרווחים של החברות, ופגעה במדיניות של הבנק המרכזי. אבל הזמנים משתנים: באפריל האחרון נרשמה עלייה חזקה של 3.4% באינפלציית הליבה, בהשוואה לשנה הקודמת, ונשארה מעל היעד ארוך הטווח של בנק יפן של 2% כבר יותר משנה. ועכשיו כשהשכר עולה, זה יכול לעורר הוצאות גבוהות יותר מבלי לשלוח את הבנק המרכזי לסחרור של העלאות ריבית. כך שבהשוואה לרוב המקומות האחרים בעולם, נראה שהאינפלציה ביפן נמצאת באיזון יפה.

מבחינת צמיחה כלכלית, יפן אולי לא שוברת קופות אבל נמצאת במקום דיי גבוהה בהשוואה לכלכלות המתקדמות שהתמודדו עם סיכוני המיתון. הודות לכך שהיא התעכבה בכל הקשור להסרת מגבלות המגיפה, יפן עומדת לקצור את הפירות של הוצאות צרכנים שגדלו לאחרונה וגם של תיירות. בהקשר זה כבר הייתה לנו טעימה קטנה: הצמיחה הכלכלית עלתה על תחזיות הכלכלנים השמרניות של 0.7% ברבעון הראשון, עם עלייה של 1.6%.

השילוב המבטיח הזה של אינפלציה וצמיחה הוא לגמרי בבחינת חדשות טובות, לא רק עבור משקיעים זרים, כדוגמת וורן באפט, שמודאגים מסטגפלציה באיזור שלהם (השילוב העגום של צמיחה נמוכה ואינפלציה גבוהה), אלא גם מבחינת משקי בית יפניים. יש לציין שרק 10% מהנכסים שלהם קשורים במניות (לעומת 20% של אירופה ו-40% של ארה"ב) והשאר מוחזקים בעיקר בחשבונות מטבע ופיקדון עם תשואה נמוכה, כלומר, כל תנועה ממזומן להשקעה במניות יכולה לעורר משמעותית מומנטום של קנייה.

יתכן וכסף גדול עומד לזרום לארץ השמש העולה, יפן

כבר הרבה זמן שלא נרשמה זרימת כספים ממשקיעים זרים, כדוגמת וורן באפט, כמו בשבועות האחרונים. סקר שנערך לאחרונה על ידי בנק אוף אמריקה מראה שמשקיעים, בין אם קמעונאים ובין אם מוסדיים גדולים עדיין מחזיקים מעט נכסים יפניים, ביחס להקצאה הרגילה שלהם. לגבי לעלייה האחרונה שנרשמה, היא מגיעה ממשקיעי מאקרו שמשתמשים בחוזים עתידיים, ולא ממשקיעים שמחזיקים מניות לטווח ארוך. כל זה מצביע על דבר אחד: יש הרבה מקום לזרימות להתגבר משמעותית. וככל שהמניות היפניות מקבלות יותר תאוצה, כך הדחף צפוי להיות גדול יותר. הזרימות התגברו לאחרונה, אך לא מספיק. בתחום זה יש מקום למעקב אחר ההתפתחויות.

יש גם כמה וכמה סיבות להיות זהירים, הנה חלקן:

רפורמות תאגידים עלולות להיכשל. כרגע, הציפיות סביב הרפורמות הן דיי גבוהות, אבל יש צורך בהוכחות נוספות כדי שהמשקיעים ישתכנעו באמת.

בנוסף, שוק המניות של יפן עדיין לא מספיק אטרקטיבי: הוא נשלט על ידי חברות בתעשיות גוססות (כמו מכוניות עתיקות) וחסר את התעשיות החדשניות שהופכות את המניות בארה"ב לכל כך מושכות. כך שבמצב כזה זה יכול להיות קשה לשכנע משקיעים להקצות השקעות משמעותיות יותר לנכסים יפניים.

דבר נוסף, יש רוח נגדית קבועה שקשורה להזדקנות האוכלוסייה ביפן ושיעור הילודה הנמוך, אשר מפעילים לחץ כלפי מטה על הביקוש.

אז מה ההזדמנות כאן?

אולי יפן לא מהווה "הזדמנות של פעם בחיים", גם אם וורן באפט מצא לנכון ללכת על זה. אבל זה לא אומר שצריך להתעלם מזה כאפשרות השקעה לטווח ארוך. עם הערכות שווי התחלתיות נמוכות, החברות שלה עשויות להיות בעמדה טובה להרחיב את שולי הרווח שלהן בהמשך להרוויח מעליית הערכות שווי ולהגדיל את הכנסותיהן ביותר ממה שהשוק מצפה. במילים פשוטות יותר, ייתכן שיש להם פוטנציאל להניב תשואות גבוהות יותר מאשר באזורים המועדפים כיום על ידי משקיעים (כמו ארה"ב).

חשוב מכך, הוא מציע לתיק ההשקעות משהו שונה ויכול להוות השלמה חשובה להחזקות של מניות ארה"ב. ידוע שבזמנים לא ברורים, גיוון בין אזורים גיאוגרפיים שונים עשוי להיות אחד הדברים ההגיוניים ביותר שכל משקיע יכול לעשות.

לצורך השקעה לטווח ארוך, אפשר לשקול את תעודת הסל Franklin FTSE Japan (טיקר: (FLJP זולה, מגוונת היטב ונזילה. או שאפשר פשוט ללכת בעקבות האורקל של אומהה ולקנות כמה מהמניות שבבעלותו כמו: מיצובישי, מיצוי, מרובני, סומיטומו ו-ITOCHU.

כדי להבין יותר את התחום את יפן ואת שיטת וורן באפט שווה לכם גם לקחת קורס בתחום ולפתוח חשבון מסחר בברוקר טריידסטיישן.

אין בכתוב כל המלצה לביצוע פעולה כלשהי, כולל רכישה/קנייה/החזקה של מניות המופיעות בכתבה. ככלל, חובה על הקורא לנקוט בגישה ביקורתית ולעשות מחקר מעמיק בהתייחס לכל רעיון השקעה שהוא.

הצטרף אלינו היום ותהנה מערכת המסחר בבורסה הטובה בעולם עם עמלות המסחר האטרקטיביות בישראל.

0 – דמי ניהול.
0 – דמי החזקה.
0 – דמי טיפול בדיבידנד.

רק 1 סנט למניה, מינימום $1 לעסקה.

גילוי נאות: מאמר זה מיועד למטרות חינוכיות בלבד. אף אחת מהדוגמאות לא צריכה להיחשב כהמלצות מסחר.